ה-החלטה שלי לשנת 2017

אתמול החלטתי לשבת ולתכנן את 2017, אבל משהו לא הסתדר לי.

כמעט כל תחילת שנה אני חושבת על מה בא לי שיקרה השנה, מציבה יעדים, מטרות, תכניות ויוצאת לדרך.

אתמול, כשישבתי להבין מה אני רוצה שיקרה השנה, כל מה שיכולתי לראות זה כלום. ריק. אולי בלקאאוט. שום דבר לא עלה לי בראש.

הרגשתי די מבולבלת אני חייבת לציין. אני תמיד כל כך ברורה עם עצמי על מה בא לי שיקרה, שזה גרם לי לעצור ולהבין מה קרה כאן?

התחלתי לשאול את עצמי – מה בא לך שיקרה בשנת 2017? מה את רוצה לעשות? עם מי את רוצה לעבוד? איזה ערך את רוצה לתת? מה את רוצה להרוויח? ושום תשובה לא עלתה… כאילו שלא בא לי כלום.

האמת, די מלחיץ… מה הקטע? איפה ה- לחלום בגדול? להתפתח? לתת ערך? להוות השראה? לעשות? להרוויח כסף?

מי שמכיר אותי יודע שזה ממש לא אופייני לי. אני אשת עשייה. עשייה מודעת, שמחוברת לעצמי, אבל חייבת להיות בעשייה כל הזמן.

אז זה לא שלא עלו לי תשובות. עלו לי התשובות הרגילות, של מה אני רוצה לפתח וליצור, ואיך אני רוצה לתת ערך, אבל שום תשובה ממה שעלתה לי לא באמת ריגשה אותי. הבנתי שלא באמת בא לי לעשות ולהוציא לפועל את הרעיונות שעלו לי. לא בא לי כלום.

כשהבנתי את זה, נשמתי עמוק, חיבקתי את עצמי, ושאלתי את עצמי "אוקיי… מה ירגש אותך? איך היית רוצה להרגיש השנה?"

ואז התשובה עלתה.

אנרגיה!

אני רוצה למלא את מצברי האנרגיה שלי.

אחרי שנתיים לא פשוטות שעברתי, הבנתי שאני מרוקנת מאנרגיה. מרוקנת רגשית ופיזית.

הבנתי שאנרגטית אני לא בתדר של יצירה, של בניית משהו חדש, ולכן שום תשובה לא עלתה לי כשרציתי לתכנן את השנה. אני די מרוקנת מאנרגיות, ולכן לפני שאני בכלל ניגשת לכל עשייה, אני חייבת למלא את הסוללה שלי. להתחבר למקור האנרגיה, ולמלא את המאגר. לפני כל דבר אחר. כי אין שום אפשרות ליצור משהו חדש ממקום כזה. זה לא התדר הנכון לגשת איתו לעשייה.

יותר מזה, תדר מרוקן הוא לא תדר שמושך הזדמנויות חדשות. הוא מרוקן עוד יותר. הוא מכניס אותנו למצב הישרדותי, ושום עשייה ממקום הישרדותי היא לא עשייה נכונה לנו שתיקח אותנו גבוה.

ולכן הבנתי.

שנת 2017 מוקדשת מבחינתי למלא את עצמי באנרגיה.

אחרי שהבנתי את זה, שאלתי את עצמי – "אוקיי איילת, מה ימלא אותך באנרגיה?" וגם לזה לא היתה לי תשובה בהתחלה.

לנסוע לטייל? לקחת חופשה? לא ממש. אלו דברים חשובים, אבל גם אם אצא לחופשה ואסע לטייל, מתישהו החופשה תסתיים ואחזור לשיגרה, והאנרגיה הגבוהה בחופשה תתמוסס לה שוב לחוסר האנרגיה שאני נמצאת בה.

אז הבנתי שהעלאת האנרגיה שלי צריכה לבוא מבפנים. לא ממשהו חיצוני.

כשהבנתי את זה נפל לי אסימון ענק והחלטתי לצאת למסע שיחזיר לי את האנרגיה הפנימית.

רק מעצם ההבנה, הייתי כבר במקום אנרגטי חדש, והתמלאתי מרץ לכתוב לכם, ולפגוש אנשים ולעשות דברים שכיף לי.

מכאן החלטתי שאני אשתף אתכם במסע שלי למלא את מאגרי האנרגיה שלי. זה כולל מסע למלא את הגוף הפיזי באנרגיה (אוכל, שינה, וכד'), ולמלא את הנפש באנרגיה, ששם אני שמה את הדגש, כי זה מה שיתן אנרגיה גם לגוף הפיזי.

אז אני פותחת פינה, "חטיף אנרגיה", או "בא לי אנרגיה" או "המסע למלא את מצברי האנרגיה שלי" (לא יודעת איך לקרוא לה, אשמח לרעיונות) שבה אשתף אתכן בתהליך שלי למלא את עצמי באנרגיה ומשם לעשות הכל.

ועוד דבר – אתמול אחרי שסיפרתי לחברים שלי על ההחלטה שלי ל- 2017, חברה קרובה שאלה אותי "איך תדעי שמצאת אנרגיה? מה תרגישי כשתהיי שם?" והתשובה שלי היתה "אני ארגיש מאוהבת". הכוונה שלי היא לאו דוקא התאהבות רומנטית, אלא מאוהבת בחיים. רק עם עם התדר הזה של האהבה, אנחנו רוצות לצאת לעשייה שלנו.

מאחלת לכן שנה מלאת אנרגיה! (אימוג'י של נשיקה 🙂 )