לפני שנה כתבתי כאן בבלוג פוסט על כך שכל מה שאני מבקשת לעצמי בשנת 2017 זה היה … אנרגיה!!
הייתי מרוקנת אז מאנרגיה, וכשהבנתי שזה מה שאני רוצה, יצאתי למסע מטורף עם עצמי, בתוך עצמי.
אני רוצה היום לשתף אתכן קצת במסע שלי ולספר לכן על 2 התובנות העיקריות, מאוד מאוד משמעותיות, שהיו לי השנה, ולשתף אתכן בהחלטה שלי לשנת 2018.
מה קרה לי בשנת 2017?
לפני שנה החלטתי לחקור לעומק את נושא האנרגיה.
למה? כי הרגשתי באותו הזמן מרוקנת לחלוטין.
כל מה שעשיתי בעסק הרגיש לי פשוט קשה. הרגשתי שאני צריכה לדחוף הרים כדי ליצור משהו.
הרגשתי שאני מוקפת במין חומה שלא מאפשרת לי לעשות. תקרת זכוכית.
יותר מכך, הגוף היה חלש, ועבר איזושהי טלטלה לא פשוטה.
ולכן, החלטתי ש-2017 תהייה שנה מלאת אנרגיה ויצאתי לחקירה ולמסע כדי ללמוד ולהבין איך.
מסע מדהים שבו הרגשתי כמו על רכבת הרים.
בדרך השנה זכיתי לראיין נשים מדהימות, קראתי ספרים, הקשבתי להדרכות, חקרתי ובעיקר נכנסתי עמוק לתוך עצמי כדי להבין, והתאהבתי במה שגיליתי.
הבנתי משהו מאוד חשוב –
התוצאות שלנו תלויות באנרגיה שלנו שתלויה באושר שלנו שתלוי ברגש שנקרא אהבה.
ואללה? הצלחה בעסק תלויה באהבה?
לגמרי!!!
גיליתי השנה שלא היתה חסרה לי אנרגיה. אלא הייתי מלאה באנרגיה שלא היתה נכונה לי.
אנחנו תמיד מלאות באנרגיה. האנרגיה תמיד קיימת בתוכנו. השאלה היא איזו אנרגיה ממלאת אותנו?
אני הייתי מלאה באנרגיה שהחלישה אותי ומה שחיפשתי היתה אנרגיה שמשמחת אותי.
תובנה 1 – אהבה עצמית היא הלב והבסיס להצלחה
זהו הדבר הכי הכי משמעותי שלמדתי השנה.
מה שתידלק אותי היה עצב, ביקורת עצמית, תיסכול, כאב.
אתן יכולות לשאול – איך רגשות כאלו יכולים לתדלק?
זה מה שהניע אותי. בצורה לא מודעת.
ולכן לא פלא שהרגשתי עייפה, מרוקנת, ומתוסכלת. כי זו אנרגיה שמנוגדת לחיים עצמם. זו לא שמחת חיים. לחיות מתוך רגשות כאלו זה לא באמת נקרא לחיות. כח החיים כאן הודחק.
אהבה עצמית היא הרגש הכי חשוב להצלחה, וערך עצמי ובטחון עצמי הם הפרמטרים הכי חשובים לנו הנשים, ובמיוחד לנשים יזמיות, בעלות חזון, יצירתיות, שיש להן מתנה לתת לעולם ורוצות ממש להצליח.
אהבה בכלל, ואהבה עצמית במיוחד, היא הגורם שמאפשר לכח החיים לקחת פיקוד ולנהל ולנווט את החיים שלנו.
הצלחה היא לא באמת הצלחה כשלא ממש חיים.
החיים שלנו כאן נועדו כדי שנהנה מהם. כדי שנמצה אותם. כדי שבאמת נחיה עם תשוקה, התלהבות, הנאה, שמחה, ואהבה. וכשאין את אלו, זה לא ממש חיים וזו לא ממש הצלחה.
אחד הדברים שראיתי כשראיינתי נשים מצליחות זה שלכולן היה ערך עצמי גבוה. הן יודעות שהן מדהימות, והן לא ממש צריכות את הפידבק הזה מבחוץ.
הביקורת העצמית שלי, השופט הפנימי שלי, החליט שאני לא ממש טובה. שאני לא מסוגלת. ולכן הדימוי העצמי שלי לא היה גבוה.
ביקרתי את עצמי ושפטתי את עצמי. לא עשיתי את זה בכוונה, ולא בצורה מודעת. אף אחת מאיתנו לא עושה את זה בכוונה.
זה האגו שלנו, שפיתח מנגנון הגנה של ערך עצמי נמוך ובטחון עצמי נמוך, רק כדי לשמור עלינו.
ממה לשמור עלינו? מהמון דברים. אצל כל אחת זה ייחודי לה. אבל המטרה של הרגשות האלו, שנוצרו אצלנו מתישהו בחיים, היא לשמור עלינו שלא נפגע.
אצלי הדימוי העצמי התבטא בשיפוטיות יתר. ממש כעסתי וביקרתי את עצמי כשדברים לא ממש התנהלו כמו שרציתי.
היום אני יכולה לומר שפחדתי מאוד שלא יאהבו אותי (שוב, זה היה בצורה לא מודעת) ורק כשנכנסתי פנימה לתוכי הבנתי עד כמה הפחד הזה ניהל אותי.
כי בתוכי האמנתי שאני לא מספיק טובה. מי ירצה להיות בסביבה של מישהי שהיא לא מספיק טובה?
ומה שנדהמתי זה שבמהלך המסע שלי השנה, נתקלתי בהמון נשים, שגם אצלן, כמו אצלי, הרגש "אני לא מספיק טובה" הוא דומיננטי. הוא כל הזמן יושב לנו על הכתף ולוחש לנו באוזן.
ורגש מסוג כזה מרוקן מאנרגיה.
כי אנחנו כל הזמן מנסות לרצות את כל העולם.
כי אנחנו כל הזמן מחפשות הערכה בחוץ.
כי אנחנו כל הזמן צריכות שיגידו לנו כמה מדהימות אנחנו, כי אנחנו בתוכנו לא מאמינות שזה כך, ולכן אנחנו צריכות אישור מבחוץ.
וזה לעולם לא יעבוד כך. הערכה שמגיעה במחוץ לעולם לא מספיקה כדי לחזק אותנו.
כל עוד אנחנו תלויות בעולם שיגיד לנו כמה מדהימות אנחנו, לא נצליח ממש.
ההצלחה תהייה סוג של פיקציה. לא אמיתית. כי כל הזמן נרדוף אחרי הצלחות, אנשים, תוצאות ויעדים שיאשרו לנו שאנחנו טובות.
הפתרון לזה מגיע רק מבפנים.
אנחנו צריכות למצוא בתוכנו את ההערכה הזו, ולאהוב את עצמנו, ולדעת שאנחנו מספיק טובות, ולדעת שאנחנו מדהימות, בלי קשר למה שקורה בחוץ.
וזה מה שעשיתי בשנה הזו. ברגע שרמת האהבה העצמית עלתה אצלי, כך הרגשתי שכח החיים שוב תופס פיקוד.
תובנה 2 – האושר שלנו יוצר את האנרגיה הנכונה להצלחה
האושר שלנו הוא רגש שיוצר אצלנו אנרגיה שמביאה אותנו לפעול מתוך תדר מסויים שמביא לתוצאות מסויימות.
התדר שממנו אנחנו פועלות הוא זה שמביא את התוצאות.
אני רוצה תוצאות אחרות ממה שיש לי עכשיו?
אז אני רוצה לפעול מתדר אחר.
אושר הוא הבסיס המשמעותי ביותר, ליצור את התוצאות שאנחנו רוצות. ולכן להיות מאושרות זו המטרה היחידה שאנחנו רוצות להתמקד בה.
אחד הדברים שגיליתי השנה היה שהאושר שלי תלוי בגורמים חיצוניים לי.
פתאום ראיתי שבמהלך כל החיים שלי הייתי תלויה בעולם החיצון לי כדי להיות מאושרת.
אם אצליח – אז אהיה מאושרת
אם הלקוחות יקנו – אז אהיה מאושרת
אם יעשו לי לייקים ויהיו תגובות – אז אהיה מאושרת
אם היא תרצה להיות חברה שלי – אז אהיה מאושרת
וכו'…
בצורה כזו, כאשר האושר שלנו תלוי בכל העולם (חוץ מאשר בנו) אנחנו מוצאות את אצמנו כל הזמן רודפות אחריו.
כאשר האושר שלי תלוי בתוצאה או ביעד, הוא לעולם לא יגיע, כי היעד כל הזמן משתנה, מתקדם. פתאום יש יעד חדש, אז שוב האושר שלי תלוי בו.
כשהבנתי את זה החלטתי בצורה מודעת לעצור ולוודא שאהיה מאושרת בלי קשר למה שקורה בחוץ. בלי קשר לאם אשיג את היעד או לא, אם אגיע לתוצאה או לא, אם יאהבו את מה שאני כותבת או לא.
עצם ההחלטה, כבר עשתה בי את השינוי.
המטרה שלנו היא להיות קנאיות לאושר שלנו ולשמור עליו מכל משמר כי הוא הבסיס להצלחה, לבריאות, לזוגיות אוהבת, להורות, ולכל דבר בחיים שלנו.
אז אני עושה את זה?
ממש לאחרונה, בין כל המחקרים שעשיתי לגבי האושר שלנו, הבנתי שהמח שלנו מתוכנת לרמת אושר מסויימת. יש בו חלק שמתנהג כמו תרמוסטט, ששומר על רמת האושר שנקבעה במח שלנו בעבר, לפני הרבה שנים.
כל פעם שרמת האושר שהמח הורגל אליה משתנה, זה יכול להיות לטובה או לרעה, התרמוסטט מתחיל לעבוד ולעשות פעולות שיחזירו אותנו לאותה רמת אושר שמתוכנתת בו.
למשל – אם התרגלנו להיות עצובות (כמו שהיה אצלי) אז כל פעם שנהייה קצת יותר מאושרות ממה שתוכנת בתת המודע שלנו, המח יגרום לנו לתחושות עצב, כדי להחזיר אותנו לתכנות שהוא מכיר.
אני פתאום הייתי מוצאת את עצמי עצובה, בלי שום סיבה הגיונית. פתאום דברים חיצוניים היו גורמים לי להיות מתוסכלת ומיואשת. פתאום לא היה לי סבלנות לסביבה שלי.
ההבנה שיש לנו נקודת אושר קבועה, שתת המודע שומר עליה בנאמנות, עזרה לי מאוד לעשות שינוי.
כי אז ידעתי למה פתאום עולים רגשות שלא הייתי רוצה שיהיו שם, ואיך להתנהל איתם?
המטרה היא לשנות את נקודת האושר שתשנה את האנרגיה שלנו שממנה נצא לפעולות, שיביאו לתוצאות אחרות. זו המטרה.
כשאני מרגישה שהאנרגיה שלי נמוכה, ואני די מרוקנת, אני עוצרת ולא עושה שום פעולה. אני עושה רק את מה שאין לי ברירה כרגע, ודוחה את כל מה שמתוכנן לי לעשות . עוצרת מלעשות את כל מה שכתוב לי ברשימת ה-TO DO באותו היום. אני כל כולי מתמקדת קודם כל בלשנות את האנרגיה שלי. רק כשאני מרגישה שהתדר שלי עולה, אז אני חוזרת לעשייה. ואז בד"כ הדברים פשוט זורמים.
איך אני משנה את האנרגיה שלי?
אני עוצרת לרגע ושואלת את עצמי "האם יש כרגע דרך טובה יותר לטפל בעצמי ולהעלות לי את רמת האנרגיה?"
- לפעמים זה לכתוב ביומן ולהבין מה רץ לי בראש.
- לפעמים זה לדבר / להיפגש עם חברה
- לפעמים זה לשמוע מוסיקה שמכניסה בי אנרגיה
- לפעמים זה לצאת לטייל בטבע
- לפעמים זה לצאת לפעילות גופנית
- לפעמים זה סתם לקום מהכיסא
- לפעמים זה לקרוא משהו בספר שיכול לעזור לי
- לפעמים זה להתייעץ עם מנטור או מישהו שיש לו כלים שיכולים לעזור לי
אני פשוט עוצרת, שואלת את עצמי "האם יש כרגע דרך טובה יותר לטפל בעצמי ולהעלות לי את רמת האנרגיה? האם יש דרך טובה יותר להיות שמחה עכשיו? מה משמח אותי? מה בא לי? מה היה עושה לי כיף עכשיו?" ומקשיבה לתשובות.
לפעמים זה לוקח רק רבע שעה, ולפעמים כמה שעות.
אני לא מזרזת את התהליך, לא מלחיצה את עצמי, אלא נותנת לעצמי את מה שאני צריכה.
בעבר, כשלא הקשבתי לעצמי, ולא עצרתי אפילו לא לרגע, הגעתי לשחיקה ושריפה מאוד גדולה. ואז הבטחתי לעצמי שאני אעשה הכל כדי לתת לעצמי את הכי טוב. כי אני הלב של העסק שלי. הנכס הכי חשוב בעסק שלי.
מה אני מבקשת לשנת 2018?
היום אני יודעת שהכל מדוייק. הייתי צריכה לחוות את מה שחוויתי כדי לדעת משהו אחר. כדי שאצא לחקור. ללמוד ולהעביר את זה הלאה.
היום אני ממש מבינה ויודעת מה הבסיס להצלחה ולהגשמת החלומות שלי – האושר שלי.
לכן, היום, היעד היחידי שלי לשנת 2018 זה להיות מאושרת.
זה הכל.
מה היעד שלכן השנה? אשמח שתספרו לי כאן למטה בתגובות
שנה נפלאה
איילת
אילת יקרה, לגמרי הזדהיתי עם מה שכתבת! משמח לפגוש אותך בפאזה ההרמונית הזו! הלוואי שנזכה בקרוב שכולנו נשדר בתדר הנכון וההרמוני שלנו, ואז העולם יהיה פשוט יפה!!