נולדתי בד' באייר, יום הזיכרון לחללי צה"ל, יום לפני שהמדינה היתה בת 18.
בגלל שנולדתי ביום הזיכרון, אני אף פעם לא חוגגת יום הולדת בתאריך העברי שלי.
אבל השנה זה היה אחרת וכיף במיוחד.
מכיוון שיום העצמאות ה-70 למדינה הוקדם ביום, יצא שהמדינה ואני חגגנו יחד.
יום העצמאות זה החג האהוב עלי.
ההתרגשות אצלי מתחילה כבר בטקס הדלקת המשואות, ואז החגיגות, והדגלים, והזיקוקים והאווירה, כל אלו מרגשים אותי במיוחד.
כל שנה, אחרי יום ההולדת
אני יושבת עם המחברות שלי והיומנים שלי ועוברת על השנה שחלפה כדי להיזכר מה קרה השנה?
יש לנו נטייה לשכוח דברים שעשינו ודברים שקרו, ובד"כ במבט לאחור נראה לנו שלא היה משהו מיוחד. התחושה היא כאילו היתה שנה רגילה כזו.
לכן אני לא אוהבת להסתמך על הזיכרון שלי, ואני עוברת על היומן ועל המחברות שלי ובודקת מה עשיתי השנה? את מי פגשתי? מה יצרתי? לאן נסעתי?
כל שנה אני עושה רשימה, של כל מה שקרה לי השנה, וכל שנה פתאום אני מבינה ש- ואו! איזה שנה מדהימה היתה.
אז גם השנה ישבתי עם היומנים והמחברות, והסתכלתי על מה שכתבתי בדיוק לפני שנה, ביום ההולדת הקודם שלי.
אח"כ התחלתי לעבור על החודשים שעברו מאז, ולעשות רשימה של – מה היה לי השנה?
כשסיימתי לעבור על הכל, הסתכלתי על הרשימה ובתוכי הרגשתי באסה כזה. מה, זה הכל?
זו היתה השנה הראשונה שלא באמת היתה לי רשימה ענקית של דברים שעשיתי, ומקומות שטיילתי ואנשים שפגשתי.
הרשימה היתה די דלה אני חייבת לומר.
ברגע הראשון הרגשתי החמצה. איך זה שעברה לה שנה בלי באמת שיקרה משהו מיוחד? ככה שנה התפספסה לי? זו היתה התחושה בתוכי.
הייתי מאוכזבת. ממש. והתחושה הזו ליוותה אותי במהלך היום.
איך זה יכול להיות? לא קרה כלום מיוחד השנה? לא עשיתי שום דבר משמעותי השנה? סתם העברתי את הימים?? איך עברו להם ככה 365 ימים??
העניין הוא שברור שעשיתי, אבל זה לא היה בקצב מטורף כזה כמו כל שנה.
תמיד הייתי מכוונת עשייה. הייתי עושה ועושה ועושה כל הזמן. בלי הפסקה.
והשנה לא.
התהלכתי עם תחושת החמצה כזו , ואז הבנתי!
פתאום נדלקה לי כזו נורה מעל הראש והיה לי רגע אההה!
השנה לא היתה אצלי בסימן של "לעשות" אלא בסימן של "להיות".
השנה הייתי המון מכוונת פנימה. חוקרת את עצמי. לומדת. שואלת כדי להבין. כדי לצמוח.
זו היתה השנה שלי.
ואז נזכרתי בתמונה של הקרחון.
מכירות את התמונה הזו של הקרחון שרק חלק קטן ממנו נמצא מעל פני הים?
רוב הקרחון נמצא מתחת לפני המים, ולא רואים אותו. אנחנו יכולים לראות רק את החלק הקטן שנמצא מעל פני הים, אבל זה רק חלק קטנטן מכל הקרחון כולו.
ופתאום הבנתי שזו היתה השנה האחרונה שלי, כמו הקרחון.
רק חלק קטן ממני היה מכוון כלפי חוץ. כמעט כל השנה הייתי זקוקה לשקט שלי להיכנס פנימה.
והייתי גאה שאפשרתי לעצמי את זה.
לכן, כשהסתכלתי על "התוצאות" שיכולתי לראות, אלו שהיו מעל פני המים, מכוונות כלפי חוץ, לא ראיתי הרבה.
אבל כשהסתכלתי פנימה ראיתי עולם עצום.
היו לי המון תובנות השנה. המון החלטות. המון שינויים. המון למידה. המון צמיחה. ואני יודעת שאספר לכן על התובנות שלי עם הזמן.
3 השנים האחרונות שלי היו לא פשוטות, והשנה האחרונה היתה שנה של מילוי מצברים והבנה מה נכון לי.
היום אני מבינה שהדבר הכי חשוב לי זה לאפשר לעצמי את מה שנכון לי.
בשנה האחרונה זרקתי תבניות.
הוצאתי מהלקסיקון שלי את המילה "צריכה" והכנסתי יותר את המילה "רוצה".
הייתי מכוונת לאנרגיה שלי – הפסקתי לפעול בדרכים שלא מילאו אותי באנרגיה, והפסקתי לעשות דברים שלא ממש ריגשו אותי.
ולכן, הייתי צריכה להיכנס פנימה כדי להבין מה היום אני רוצה? מה היום מרגש אותי? מה כבר לא נכון לי? ומה כן נכון לי?
וזו היתה השנה שלי.
כתבתי המון, כי אני מבינה את עצמי מאוד דרך כתיבה.
וגם עשיתי דברים. גם אם לא הרבה, כן עשיתי, כי אני יודעת על עצמי שאני לומדת הכי טוב דרך עשייה.
הוצאתי פרויקטים, כדי להבין לאן נכון לי ללכת ומה נכון לי לעשות.
ראיינתי נשים מיוחדות, וכתבתי פוסטים מהלב.
והיום, אני מוכנה לשנה חדשה.
היום אני מוכנה להתחיל לצאת עם האני מאמין החדש שלי ולתת לעולם מהמתנות החדשות שלי.
ה- passion שלי היום זה לעזור לבעלות עסק לטפל בעצמן, כדי שיהיו מלאות אנרגיה ומספיק חזקות לשאת את העסק שהן רוצות לבנות. והחלטתי שכרגע, השנה, אני מקדישה את כולי לנושא הזה. ויש לי המון מה לספר לכן על זה (אוטוטו פוסט נוסף).
היום אני יודעת שבלי העבודה הפנימית שעשיתי כדי לחזק את עצמי, לא הייתי יכולה לעשות את מה שאני בוחרת לעשות.
אני כל כך אוהבת את המשפט של ג'ים רון שאומר:
"רמת ההצלחה שלנו לא תעלה בהרבה על רמת ההתפתחות האישית שלנו"
והבנתי שהשנה הקדשתי את הימים להתפתחות האישית שלי, שהיא הבסיס לכל הצלחה.
התובנה הכי משמעותית מהשנה הזו
הדבר הכי חשוב שיש לי לומר לכן היום הוא – תלמדו להכיר את עצמכן, ואז תאהבו את עצמכן בדיוק כמו שאתן, ולכו אחרי הלב שלכן. תסמכו עליו. ברגע שאתן יודעות מי אתן, הלב שלכן ידע בדיוק מה נכון ומה טוב עבורכן. הוא זה שיקח אתכן למקום שבו אתן רוצות להיות.
באהבה
איילת
גם עבורי השנה שלי היא כזאת 🙂
הרבה מזל טוב ועשייה טובה ומיטיבה!