הגדרת היעד שלי לא היתה מדוייקת. זה לא רק הירח

ב 25 למאי 1961, נשא הנשיא קנדי נאום בפני הקונגרס האמריקאי, שבו הציג את היעד שלו

"להנחית לפני תום העשור אדם על הירח ולהחזירו בשלום לכדור הארץ"

ג'. פ. קנדי לא אמר שהיעד הוא רק להנחית אדם על הירח. הוא דאג לומר בפרוש שהיעד הוא להנחית אדם על הירח, אבל גם להחזיר אותו בבטחה ובשלום לכדור הארץ.

כשהקמתי את "משפחה בריאה" היה לי יעד –

להקים עסק שיתן ערך גבוה להרבה אנשים, שיאפשר לי להתמקד בתשוקה שלי ובמה שאני אוהבת לעשות ויאפשר לי לצמוח מבחינה כלכלית. וזה אכן היה כך.

הקמתי עסק מקסים, מאפס, עסק שעזר ועדיין עוזר לאלפי אנשים להרגיש טוב, להראות מקסים ולטפל בבעיות בריאות דרך תזונה ואורח חיים בריא.

העסק עמד בכל הקריטריונים שהצבתי לו – הוא נתן (ונותן) המון ערך לאלפי אנשים, הוא איפשר לי להביא את התשוקה שלי לעולם (אוכל בריא) והוא צמח יפה מבחינה כלכלית.

אבל באיזשהו שלב, אחרי כמה שנים, משהו השתנה.

הוא עדיין נתן הרבה ערך להרבה אנשים, עדיין התעסקתי עם התשוקה שלי (למרות שגם כאן משהו פתאום הרגיש לי לא ממש מדוייק) אבל הצמיחה הכלכלית שבו נעצרה.

והכי חשוב – לי כבר לא היה כיף.

ניסיתי לפעול חזק יותר.  חשבתי שיש משהו שאני לא עושה נכון, וניסיתי להבין מה זה היה. הרגשתי מיום ליום שפחות כיף לעשות. זה הפך להיות סוג של עשייה הישרדותית. חובה.

בשלב מסויים, כשלא היתה לי כבר ממש ברירה, החלטתי לשחרר.

לעצור לרגע ולנסות להבין מה קרה?

ורק כשעצרתי את העשייה, ונכנסתי פנימה לשקט, הבנתי.

הגדרת היעד שלי לא היתה מדוייקת. שכחתי את עצמי במשוואה.

מה זה אומר?

בדיוק כמו שקנדי לא הציב יעד שמסתכם רק בלהנחית אדם על הירח, אלא גם להחזיר אותו בבטחה ובשלום לכדור הארץ, כך גם אצלי.

שכחתי להכניס את עצמי ליעד ולמשוואה.

אני עבדתי, ועבדתי בלי לשים לב אלי. בלי להתייחס אל איילת. כאדם. בלי להבין מה כיף לי לעשות ומה לא כיף לי לעשות.

נכון שלגוף שלי תמיד דאגתי, כי אורח חיים בריא הוא חלק ממני, אבל הזנחתי את הנפש. לא התייחסתי אליה.

השארתי את איילת בצד. לא התייחסתי למה שהנפש שלי צעקה לי וביקשה.

יותר מזה – לפעמים הייתי ממש קשה איתה, עם הנפש שלי.

דרשתי מעצמי עוד ועוד. ואז גם הגוף התחיל להפגע ולהגיב.

להחזיק עסק זה דבר מורכב, והרגשתי חייבת לשמור על מה שקיים. היו לי התחייבויות שהייתי חייבת לקיים, מה שגרם לי לעשות בלי הגבלה. בצורה מטורפת.

לא עצרתי לנוח, לא עצרתי לבדוק איך אני מרגישה, לא עצרתי כדי להבין אם מה שאני עושה הוא נכון לי, כיף לי, מעצים אותי ומרגש אותי.

רק כשהיקום נתן לי מכה והכריח אותי לראות, התחלתי להבין.

וכשראיתי את עצמי מהצד, פתאום התחלתי לראות כל כך הרבה נשים מסביבי, בעלות עסקים מקסימות, יקרות, מוכשרות ומהממות, שנשאבות לעשייה כמוני, ושמות את עצמן לאחר כך.

הבנתי שזה משהו שאסור לעשות. כי זה כל כך שוחק.

כבעלת עסק, כאמא, כבת זוג, כמישהי שיש לה כל כך הרבה כובעים, אני חייבת קודם כל לטפח את עצמי, כדי שאוכל לעשות למען העולם.

זו בכלל המטרה שלנו כאן על כדור הארץ – ליהנות מכל רגע שאנחנו כאן, וההנאה מגיעה ברגע שאנחנו מתייחסות באהבה לעצמנו.

כל אחת מאיתנו רוצה וצריכה לשים את הטיפול והדאגה לעצמה, האישה היפה שהיא, במרכז. אנחנו שיש לנו כל כך הרבה מה לתת לעולם, ורוצות לצאת ולהצליח, אם לא נאהב את עצמנו, ונלמד להכיר מי אנחנו ומה עושה לנו טוב, וניתן לעצמנו את הטוב ביותר בכל רגע, אז זה לא ילך. אם לא נקשיב לקול הפנימי החלש הזה שמנסה כל הזמן לומר לנו משהו, ולמדנו להשתיק אותו, לא באמת נגיע להצלחה שאנחנו רוצות כל כך להגיע אליה.

כי המטרה היא לאהוב את עצמנו קודם כל, ומכאן לצאת לעשייה. להצליח רק מתוך כך שאנחנו מוציאות את היופי שלנו לעולם. מוציאות את מי שאנחנו באמת. רק מכאן לתת את המתנות שלנו לעולם.

אז היום היעד שלי הוא אחר –

לבנות עסק מצליח, שיתן ערך גבוה, להמון נשים, יצמח מבחינה כלכלית, שיהיה לי ממש כיף לעסוק בו, וימלא אותי תשוקה בכל רגע, ו- יאפשר לי, איילת, לשגשג ולפרוח כל רגע.

ועל זה אני הולכת לדבר כאן באישה יפה.

המטרה היא לאהוב את עצמי, ולטפל בעצמי, ולדאוג לעצמי בדרך אל העשייה. לא להשאיר את עצמי לאחר כך…כי אין אחר כך…

אוהבת

איילת