פתאום הבנתי משהו.
לקראת ההרצאה שלי על סטרס, יצא לי לדבר הרבה על הנושא, ופתאום שמתי לב שכשאני מדברת על מתח, לחץ וסטרס, רובנו חושבות על ארועים גדולים, שיוצרים אצלנו לחץ.
על תקופת החגים שיצאה השנה כל כך צמודה לשישי שבת, מה שגורם לכמויות ענק של אוכל, בישולים וארוחות משפחתיות,
על השקה גדולה בעסק
על פרוייקט גדול של עמידה לוחות זמנים
חוב כספי שיש לנו בבנק
או מחשבה אינסופית על איך לייצר יותר הכנסה כדי לכסות את ההוצאות
על לו״ז עמוס וצפוף
על מצב לא יציב ולא בהיר בעבודה
על דאגה לבני משפחה עם בעיות בריאות
או בכלל דאגות בכל מיני תחומים
ועוד.
אנחנו בדרך כלל מתייחסות לסטרס בהקשר של דברים גדולים בחיים שלנו.
העניין שסטרס הוא הרבה יותר מתוחכם.
זה לא רק הדברים הגדולים האלו שיוצרים בגוף שלנו תהליכי לחץ,
אלא גם הדברים הקטנים, שהופכים להיות יומיומיים, ומשאירים את הגוף שלנו במצב של מלחמה.
אלו דברים קטנים שכולנו חווים כל הזמן כמו:
- שיחת טלפון שאנחנו צריכות לעשות, שמלחיצה אותנו, ולא ממש בא לנו לעשות
- לקוח שמתקשר פתאום ומעביר ביקורת
- בלת״ם שנכנס ככה באמצע היום ושיבש לנו את התכניות
- הגענו הביתה עייפות מהעבודה וגילינו שאין במקרר מה לאכול, ועכשיו אנחנו צריכות לעמוד ולהכין, למרות העייפות
- הילד מספר לנו שמחר יש פעילות בביה״ס עם ההורים, מה שלא תכננו, ועכשיו אנחנו צריכות לשנות את הלו״ז
- אנחנו לפני הרצאה, והבטן מתהפכת מרוב התרגשות
- אנחנו פוחדות שאנשים לא יאהבו את המאמר שכתבנו או את הסרטון שצילמנו
- ועוד.
הרגעים הקטנים האלו, שאמנם הם חולפים, אבל לפני שהם חולפים הם מייצרים אצלנו תגובת לחץ בגוף. הגוף מפריש הורמונים כדי לאפשר לנו להתמודד עם המצב הזה, ולאורך זמן כשיש לנו עוד ועוד מצבים כאלו שמיצרים לחץ, ואנחנו לא באמת יודעות להתמודד איתם ולנטרל את ההשפעה שלהם, אז הגוף נחלש.
אלו הארועים שאנחנו לא מתייחסות אליהן, אבל הם מצטברים לעוד ועוד ארועים, שכל אחד כזה מעלה את רמת הקורטיזול והאדרנלין בגוף, מה שמתווסף גם לסטרס שמגיע מארועים גדולים כמו הישרדות כלכלית, או התמודדות עם פרוייקט גדול, או בעיה בריאותית, והכל ביחד גורם לגוף לצאת מהאיזון.
ואם אנחנו לא יודעות לזהות את הרגע שהגוף מגיב, ולהרגיע אותו, יווצר נזק מצטבר, שבסופו של דבר יכול להביא לשחיקה, או נזק גופני.
אוקיי, עכשיו יש כאן בעייה
כי ההבנה הזו יכולה ליצור עוד יותר לחץ. המחשבה שכל ארוע כזה משבש את הגוף, רק היא בעצמה יכולה להביא לסטרס גדול, ולשחרור כמות גדולה של קורטיזול וליצור נזק.
אז זו לא היתה המטרה שלי.
קודם כל להרגע 🙂
כי החיים שלנו מלאים בארועים שיכולים ליצור לחץ על הגוף, במיוחד כנשים יזמיות עם כל המשימות, האחריות והכובעים שיש לנו, אבל מה שחשוב זה להיות מודעת, להבין שהגוף יודע גם לצאת מהמצבים האלו, לסמוך עליו, ולתת לו את מה שהוא צריך, ואז הכל יהיה בסדר.
הכל יהיה בסדר אם:
- נהיה מודעות לרגעים הקטנים האלו שמלחיצים אותנו ומשפיעים על הגוף
- נזהה את הרגעים האלו
- נדע מה הגוף אומר לנו ומה הוא צריך.
מה יכולים להיות הסימנים הקטנים של הסטרס?
איך הגוף מדבר איתנו ואומר שלנו שהוא בסטרס?
הנה חלק מהסמפטומים , נדבר על הרבה יותר בהדרכה:
- לא משנה כמה את סופרת קלוריות או עושה ספורט, הצורה של הגוף שלך לא משתנה
- את כמהה לסוכר או לפחמימות
- את אוהבת קפה, או משקאות שממלאים אותך אנרגיה, כל מה שמכיל קפאין, למרות שלפעמים את מרגישה שהם גורמים ללב שלך לפעום מהר יותר
- את נבהלת (קופצת) בקלות
- את עצובה
- את פתאום בוכה יותר ממה שאת רגילה
- את בד״כ לא ישנה טוב
- כשאת מתעוררת בבוקר את מרגישה עיפה ומרוקנת מאנרגיה
- אם את לא הולכת לישון עד השעה 22:00, את מרגישה שהשינה הלכה לה, ואת נשארת עירה עד 1-2 לפנות בוקר
- את בד״כ מרגישה עייפה
- את מרגישה חרדה בקלות
- את מתקשה לומר ״לא״
- את צוחקת הרבה פחות ממה שהיית רגילה
- כל דבר נראה דחוף
- את מרגישה שאין מספיק שעות ביום
- ועוד
לעצור דקה,
ולהוריד רמות לחץ.
זה בדיוק כך. יכול לקחת רק דקה.
זה לא חייב להיות מדיטציה של שעה (למרות שזה לא יכול להזיק בכלל).
זה יכול להיות לעצור לנשום.
זה יכול להיות לכתוב (אחד הכלים והטכניקות האהובות עלי)
זה יכול להיות לשמוע שיר שמעלה את רמת האנרגיה שלנו
זה יכול להיות לצאת לנשום אוויר בטבע
זה יכול להיות להתקשר לחבר/ה
זה יכול להיות כל דבר שירגיש לנו נכון לעשות, ברגע שאנחנו מבינות שתהליכי לחץ התפתחו בתוכנו.
רק מודעות. זה סוד הקסם.
זה מה שאני אדבר בהרצאה הקרובה ״יוצאת מהלחץ״.
כל המטרה שלי היא להראות לך שזה עניין של למידה וזה הכל.
שתהיי מודעת לרגעים האלו שמחלישים את הגוף ותצליחי לזהות אותם,
ואז אתן לך כלים להתמודד ולהחזיר את הגוף לאיזון.
מזמינה אותך להצטרף להדרכה ״יוצאת מהלחץ״ – כאן