אוקסיטוצין - אני סומכת עלייך - איילת רוזנפלד | הבית לנשים עסוקות ומצליחות שרוצות להתמלא באנרגיה

היום זה יום הנשים והנערות במדע, וברור לי שליום הזה עבורי יש מקום מיוחד, ויחד עם יום האהבה שמתקרב ויגיע אלינו עוד כמה ימים, החלטתי לכתוב קצת על אחד מהכימיקלים האלו שגורמים לנו להרגיש מאוהבות – האוקסיטוצין.

האוקסיטוצין שמציף את הגוף כשאנחנו מרגישות שיש לנו על מי לסמוך.

זה נחמד מאוד שהאוקסיטוצין נקרא הורמון האהבה, ומקושר ליום האהבה ולאהבה רומנטית, אבל זה ממש לא רק. הוא משפיע על כל תחום בחיים שלנו כי אנחנו מחפשות את התחושה הטובה הזו שהוא משרה עלינו.

ב-15 השנים האחרונות אני מובילה עסק, ומי שמנהלת עסק או קריירה יודעת שיש לא מעט רגעים שאנחנו כמהות להרגיש שיש על מי לסמוך. שאנחנו לא לבד. יש כל כך הרבה רגעים של אי ודאות, ואנחנו צריכות ללמד את עצמנו להתנהל עם זה, כדי שהכימיקלים בגוף לא יהיו אלו שמנהלים אותנו.

כשהאוקסיטוצין לא שם ואין לנו את התחושה הטובה של בטחון מבחינה חברתית, אנחנו עושות הרבה פעמים החלטות ממקום שאינו נכון, אלא ממקום שמחפש את התחושה הטובה הזו.

אנחנו רוצות שאוקסיטוצין יזרום לנו בעורקים, אבל ממקום אמיתי, ולכן לדעתי חשוב להכיר אותו ולדעת איך להתנהל איתו.

מהו האוקסיטוצין ומה התפקיד שלו בגוף?

האוקסיטוצין הוא הורמון עוצמתי ומוליך עצבי שמייצר תחושה טובה של בטחון ואמון מבחינה חברתית. הוא מווסת אינטראקציה חברתית ורבייה מינית.

אנחנו סומכים על האנשים שאנחנו מרגישים בטוחים ומוגנים איתם, ואז מופרש אוקסיטוצין ונותן לנו תחושה טובה, שהיא בסה״כ אישור שזו הסביבה הנכונה להיות בה.

כשאנחנו מחבקים, נוגעים ומנשקים את האהובים שלנו, רמות האוקסיטוצין עולות.

זה בסה״כ מנגנון השרדותי של כל משפחת היונקים, שמגן עלינו מפני איום. ברגע שאנחנו מרגישים נתמכים ומוגנים, סימן שנשרוד. בטבע, תמיכה חברתית אומרת הישרדות, ולכן המח מתגמל אותנו בתחושה טובה.

היה נחמד אם התחושה הטובה הזו היתה מציפה אותנו כל הזמן, אבל לצערנו זה לא כך מכיוון שכל המטרה של הגוף היא השרדות, ולסמוך על כולם כל הזמן זה לא נכון.

כשאנחנו מקבלים אותות מהסביבה שיש לנו תמיכה חברתית, האוקסיטוצין נדלק.

זו הסיבה שאנחנו כל כך כמהים לתמיכה חברתית, כי מבחינה פיזית זה גורם לתחושה טובה.

זו הסיבה שאנחנו מרגישים מאויימים כשאנחנו לא מקבלים תמיכה.

כשהאמון שלנו מופר, כשבוגדים באמון שלנו, אנחנו מרגישים תחת סוג של מתקפה, בעקבות הפרשת הורמון אחר (קורטיזול) שגורם לתחושה גרועה. זו הדרך של המח שלנו להודיע לנו שיש סכנה.

מגע מייצר אוקסיטוצין, ולכן לעיתים קרובות הוא נקרא ״כימיקל האהבה״, ולמה?

כי בטבע, מי שמספיק קרוב אלינו כדי לגעת בנו, גם יכול להכאיב לנו, ולכן אם אפשרנו לו להתקרב מספיק ולגעת בנו, סימן שאנחנו סומכים עליו, ואז מגיעה התחושה הטובה שאומרת לנו שהכל בסדר ויש על מי לסמוך.

אוקסיטוצין בפייסבוק?

מה שמיוחד אצלנו בני האדם, שאנחנו לא צריכים להיות פנים מול פנים כדי להתמלא בפרץ של אוקסיטוצין.

היום בעידן הטכנולוגי, עם החיים שלנו בתוך הרשתות החברתיות, והתקשורת דרך ווטסאפ או זום, האוקסיטוצין יכול להיות מופרש ולא רק ממגע ישיר.

המח יודע לעשות את העבודה גם דרך הטלפון או דרך רשתות חברתיות. המח שלנו חווה אינטראקציה דיגיטלית בדיוק כמו פיזית. זה אומר שהמח שלנו יכול להפריש אוקסיטוצין בתגובה ללייק שקיבלנו בפייסבוק, בדיוק כמו שהיינו מחבקים מישהו אהוב.

יש מחקר שמראה שרמת האוקסיטוצין עלתה אצל ילדות שדיברו עם אמא שלהן בטלפון, בדיוק כמו שהן היו קרובות אליה מבחינה פיזית.

נמצא גם ששימוש ברשתות חברתיות נותן למשתמש את אותם היתרונות כמו חיבוק ויכול להעלות (או להוריד) באופן דרמטי את רמות האוקסיטוצין.

התחושה האם יאהבו את הפוסט שהעלנו בפייסבוק, או את התמונה באינסטגרם, האם נקבל מספיק לייקים או תגובות, והאם יעקבו אחרינו היא תחושה אמיתית שבה אנחנו מרגישים אהובים, נתמכים ומפתחים תחושה של אמון.

אוקסיטוצין בפייסבוק? לא תמיד….

כשאין תגובות אנחנו יכולים להרגיש לבד. לא נתמכים. לא אהובים. אין על מי לסמוך, וזה לכשעצמו יכול להביא לשלל תחושות מייצרות סטרס כמו ״אני לא מספיק טובה״.

אז האוקסיטוצין לא מופרש, והקורטיזול לוקח פיקוד.

העניין שלעיתים הסיבה שהביאה לסטרס היא לא אמיתית. ז״א אנחנו לא באמת לבד, זה לא שאין לנו תמיכה ואין לנו על מי לסמוך. לא באמת אין לייקים ותגובות בגלל שלא אוהבים את מה שכתבנו.

לפעמים בגלל האלגוריתם של הרשתות החברתיות, הפוסט שלנו לא מופץ, ולא בגלל שהוא לא טוב, אבל התחושה שמתקבלת אצלנו היא חוסר תמיכה, חוסר אהבה, חוסר אמון. אין תגובות ואין לייקים, אוקסיטוצין לא מופרש, קורטיזול כן מופרש, והתחושה היא של כאב ולא של אהבה.

בעלת עסק יודעת שרשתות חברתיות הן חלק משמעותי מהעולם שלנו ומהעסק שלנו, ולכן כשזה קורה שוב ושוב, זה גורם למסלול עצבי במח של סכנה, ומכאן מגיעה יותר ויותר תחושה של ״לא מספיק טובה״, ״אני לבד״ ״אין לי באמת על מי לסמוך״ , וזה הופך להיות קשה יותר ויותר לפרסם ולשווק את עצמנו שם בחוץ.

הצורך בתחושה הטובה הזו של האוקסיטוצין טבועה בנו מבחינה פזיולוגית, וחזקה מאוד. היא זו שתגרום לנו לעשות או לא לעשות משהו.

השאלה היא האם האוקסיטוצין תלוי רק בסביבה החיצונית לנו?

ז״א שאם אין מי שמפרגן ותומך בנו, לא נוכל להרגיש את התחושה הטובה של האוקסיטוצין?

ממש לא.

מחקרים הראו שיש כמה דברים שאנחנו יכולים לעשות ויעלו לנו את רמת האוקסיטוצין:

יוגה – מחקר קטן הראה עלייה ברמות האוקסיטוצין אחרי אימון יוגה אצל חולי סכיזופרניה.
מוסיקה – מחקר מ 2009 הראה עלייה ברמת האוקסיטוצין אצל 20 מטופלים שעברו ניתוח לב פתוח והקשיבו למוסיקה בזמן המנוחה. נמצא שהם הרגישו הרבה יותר שלווים מאלו שלא הקשיבו למוסיקה.
מחקר משנת 2003 הראה שרמות האוקסיטוצין עלו משמעותית אצל זמרים אחרי שלקחו שיעורי שירה. המשתתפים דווחו גם על כך שהרגישו יחותר אנרגיה ויותר שלווה.
מסג׳ טוב – מחקרים משנת 2012 ומשנת 2015 הראו ש – 15 דקות של מסג׳ יכול לא רק להרגיע, אלא גם לייצר פרץ של אוקסיטוצין.
נמצא שלא חייבים לעשות מסג׳ מקצועי. מסג׳ שנעשה ע״י בן/בת הזוג או חבר/חברה נותן את אותן התוצאות, וגם מסג׳ עצמי יעיל לא פחות.
מדיציה – נמצא שמדיטצית זן והכרת תודה שמתמקדת באהבת הזולת מעלה את רמות האוקסיטוצין.
מיינדפולנס – גם כאן נמצאה עלייה ברמות האוקסיטוצין בעקבות מדיטציית מיינדפולנס.
בעלי חיים – מחקרים הראו שגם בעלי החיים (המחקר נעשה על כלבים ) וגם בני האדם חוו עלייה ברמות האוקסיטוצין כשהיו יחד. צריכה בוסט אנרגיה? לכי ללטף כלב.
לבשל ולאכול יחד – מחקר שנעשה על שימפנזים הראה עלייה ברמת האוקסיטוצין באכילה משותפת. ארוחות משפחתיות או עם חברים, מהרגע של הכנת האוכל יחד ועד זמן הארוחה, יוצרות חיבור אישי ולכן רמת האוקסיטוצין עולה.

לסיכום

אוקסיטוצין הוא הורמון ומוליך עצבי שנותן לנו הרגשה טובה כשאנחנו מרגישים בטוחים, מוקפים באנשים שתומכים בנו ויש לנו בהם אמון.

הוא מופרש בכמות גדולה בזמן מגע, יחסי מין, בזמן ואחרי לידה, גם לאם וגם לתינוק.

ההרגשה הטובה של האוקסיטוצין מאפשרת לנו ליצור חיבורים בין אישיים קרובים והיא מהווה מנגנון השרדותי עתיק שמגן עלינו ושומר עלינו.

האוקסיטוצין יכול להיות מופרש גם במגע פיזי וגם דרך קשרים דיגיטליים.

מחקרים הראו שיש הרבה דרכים בהם אנחנו יכולים להעלות את רמות האוקסיטוצין שלנו ולאו דוקא להסתמך על הסביבה שלנו בכך.

תני לאוקסיטוצין שלך לעוף.

הקיפי את עצמך באנשים שאת מרגישה בטוחה, מוערכת ויכולה לסמוך עליהם. משפחה, קבוצות ווטסאפ שאת מרגישה טוב להיות בהן, קבוצות פייסבוק שמאפשרות לך לשתף ולהרגיש מוגנת, חברות טובות שמבינות אותך ועוד.
חבקי, נשקי, געי, אהבי. לא משנה את מי. בן/בת זוג, ילדים, חברים, משפחה, כלב, חתול, סוס ועוד. אני יודעת שזה קשה עכשיו בעידן הקורונה, אבל אם יש אנשים בקפסולה הקרובה אלייך שאת סומכת עליהם ומרגישה טוב איתם, אפשרי מגע.
הזמיני חברים לארוחה ובשלו את האוכל יחד.
גם לבד את יכולה להציף את עצמך באוקסיטוצין – הקשיבי למוסיקה, עשי אימוני יוגה, מדיטציה ומיינפולנס.
קבעי לעצמך תור למסג׳.
וזכרי – רשתות חברתיות/ווטסאפ/זום יכולות להיות טריקיות. אל תתמכרי לתחושה הנפלאה של האוקסיטוצין בעקבות לייקים או תגובות, וגם להפך – אל תרגישי תסכול וסטרס אם אין (מזכירה גם לעצמי…)