בחודשים האחרונים הרגשתי מין תחושה כזו שלא בא לי לעשות כלום. לא התחשק לי לעבוד, ולא התחשק לי לצאת לעשות פעילות גופנית, ולא התחשק לי לבשל, לא התחשק לי לעשות כלום חוץ מאשר לשבת מול הטלוויזיה ולצפות בסדרות (מי שלא יודע, אני מכורת סדרות טלוויזיה ). זה כל מה שרציתי לעשות. ועם התחושה הזו הסתובבתי מספר חודשים.
העניין הוא שלא יכולתי להרשות לעצמי לא לעשות כלום. מה הקטע? מה זה לא בא לי לעשות?? מה זו השטות הזו שנפלה עלי באמצע החיים??
אני אדם של עשייה. אני תמיד חייבת לעשות, וליצור, ולפתח ולקדם דברים, כך שתחושה כזו, שמונעת ממני לעשות, היתה לא פשוטה בכלל ודי נלחמתי בה.
כן המשכתי לעשות את מה שאני עושה, אבל מה שבעבר זרם בקלות, הפעם דרש ממני אנרגיה עצומה.
ואז הגעתי למפגש עסקי, עם אנשים יקרים.
אני פועלת כחונכת בתכנית "השליחות" של ערן שטרן, ונפגשנו כל החונכים יחד למפגש החודשי שלנו. זה היה שבוע לפני פסח.
יום לפני המפגש ערן שלח לנו הודעה ושאל מי רוצה לעלות לכסא החם במפגש? הכיסא החם הוא תהליך, בו מישהו מאיתנו מעלה דילמה, והקבוצה עוזרת לו לפתור אותה (מעין מאסטרמיינד). אני כמובן ישר כתבתי שאני רוצה!
כשעליתי לכסא החם סיפרתי לקבוצה שאני בתקופה שבה אני לא מסוגלת לעשות כלום, ואני לא יודעת מה לעשות עם זה. אמרתי להם שיש לי המון עבודה, ויעדים ותכניות, אז איך אני יכולה להרשות לעצמי לא לעשות כלום? ומצד שני, כל עוד אני באנרגיה הזו, העשייה שלי מאוד קשה לי. נדרשים ממני כוחות נפש לא קטנים לתפקד. אז הייתי בדילמה, ומצוקה, וידעתי שהקבוצה הזו היא מרחב בטוח לשתף ולקבל את העצה הכי אמיתית שקיימת.
להפתעתי התשובה העיקרית שקיבלתי מכל חברי הקבוצה, בכל מיני ואריאציות, היתה "תפסיקי לעשות ותתחילי לא לעשות כלום". ז"א תתחילי לעשות מה שבא לך. תאפשרי לעצמך לעשות מה שהנפש שלך צריכה כרגע.
אפילו קיבלתי אישור פורמאלי מערן, פתק מההורים, שנותן לי אישור ורשות לא לעשות כלום 🙂
זה היה משעשע, והבנתי שזה מה שאני צריכה לעשות, אבל בכ"ז היה לי קשה לומר לעצמי "לכי לצפות בסדרות טלוויזיה כל היום".
זה היה בדיוק לפני פסח, מה שהקל עלי את כל העניין.
הסכמתי לקחת חופש מהעשייה ומהאינטנסיביות של החיים עד אחרי פסח. זה היה תרוץ מצויין עבורי, לאפשר לעצמי לנוח. אמרתי לעצמי שבכל מקרה מגיע פסח, אז זה בסדר לקחת חופש כרגע (היום אני רואה כמה המחשבה הזו מגיעה ממקום של פחד).
כך שיצאתי לחופש מנטאלי שבוע לפני פסח עד אחרי החג.
במקרה, יצא שבמהלך פסח חגגתי יום הולדת 50. מכיוון שהשנה זה היה יומולדת עגול, ומספר מיוחד ומכובד ביותר, המשפחה תכננה לי אינספור הפתעות. לקחו אותי לספא, ולארוחות במסעדות, וטיולים, וקניות, והפתיעו אותי בהופעת אופרה, נסענו כל המשפחה המורחבת לצימר בצפון, חגגתי יחד עם כל חברי לכיתה מבית הספר היסודי 50 יחד, וממש פינקו אותי כולם.
כך עבר פסח, שכלל בתוכו הפתעות וריגושים ליום ההולדת שלי.
יום ראשון, הסתיים החג, וכולם חוזרים לשגרה. בד"כ זהו יום של עייפות. לא קל לחזור אחרי החג, אבל אני קמתי בבוקר מלאת אנרגיה ופתאום מבינה שבא לי לעשות! פתאום מבינה שהתקופה הזו שלא בא לי לעשות כלום, הסתיימה לה! איזה כיף!
הייתי מלאת מרץ להתחיל לעשות וליצור. דבר ראשון כתבתי לחברים שלי שאני חוזרת לעשייה, ואז קמתי במרץ מהמיטה מתחילה לתכנן את העשייה שלי.
זה היה הרגע שהאנרגיה התפרצה החוצה, ורעיונות ותובנות פשוט זרמו להם וזה ריגש אותי. פתאום הבנתי שכל מה שהייתי צריכה זה לתת לנפש את מה שהיא היתה צריכה כדי לחזור.
הפחד הגדול שלי היה לשחרר ולא לעשות כלום, כי לא ידעתי מתי זה יגמר. אני יכולה לא לעשות כלום שבוע – שבועיים, אבל מה יקרה אם התחושה הזו תמשך שנה? שנתיים? כל החיים? איך אני יכולה להרשות לעצמי לא לעשות כלום כל כך הרבה זמן? זה היה הפחד שלי שמנע ממני להקשיב למה שאני צריכה באמת.
ומה שהתברר הוא שלא הייתי צריכה יותר משבועיים כדי להחזיר לעצמי את האנרגיות.
רק אחרי שיצאתי מהמצב הזה, הבנתי מה עבר עלי, ולמה הרגשתי כמו שהרגשתי.
ואלו התובנות שלי מהחוויה הזו:
הבנתי שהגיע רגע שהייתי מרוקנת מבחינה אנרגטית. בגלל כל מיני סיבות, הייתי מרוקנת. אנחנו מוציאות אנרגיה יום יום וכל רגע, ולכן אנחנו חייבות לטעון את עצמנו בדיוק כפי שאנחנו מטעינות את הטלפון הסלולארי שלנו. מכיוון שהימים עברו ולא דאגתי למלא את מצברי האנרגיה שלי, התרוקנה אצלי הסוללה. וכשהסוללה מרוקנת, אנחנו לא יכולות לפעול.
הייתי חייבת למלא מצברים, ובלי כוונה, כל ריגושי יום ההולדת וחגיגות פסח מלאו לי חזרה את המצברים. ברגע שהמצברים התמלאו – הרגשתי רצון לחזור לעשייה במלוא המרץ.
זה גרם לי לחשוב ולהבין שכל כך חשוב שנמלא את מצברי האנרגיה שלנו כל יום. הימים עוברים. עפים. כשאנחנו בכובע של ניהול עסק, וכובע של אמא ורעיה, וכובע של מורה ומנהיגה, יש המון מה לעשות, והימים פשוט עפים, מה שגורם לנו להשאיר את עצמנו אחרונות, ואז אנחנו מגיעות בסופו של יום מותשות. כשזה כך יום אחרי יום אחרי יום, המצברים מתרוקנים לגמרי.
ואז מצאתי לי פעולות שאני אוהבת לעשות שממלאות אותי באנרגיה, ואני דואגת להכניס אותן לשיגרה שלי. הנה חלק קטן:
- לכתוב ביומן
- לטייל בטבע
- להיפגש עם חברות טובות
- לצאת להופעה/סרט
- ללמוד משהו חדש (עכשיו אצלי זה שוק ההון – אכתוב על כך בהמשך)
- לצפות בסדרות טלוויזיה (עכשיו אני עמוק ב"משחקי הכס" ו- "זרה")
- לטפח את עצמי (מניקור, פדיקור, מספרה וכד')
- להקשיב להרצאות/ספרים דיגיטליים
- לעשות סדר (ואו – זה חזק אצלי עכשיו. אני חייבת לספר לכם על זה בפוסט נפרד)
- בילוי עם בן זוגי היקר
- לצאת לראות את הים (ירושלמית שכמוני)
לא משנה מה, העיקר שזה ממלא אנרגיות.
פשוט מעולה!