לפני הרבה שנים שמעתי כבר אז את הרעיון שאומר change your thoughts change your life, שני את המחשבות שלך, והחיים שלך ישתנו.
שמעתי, הבנתי מה זה אומר, נראה לי הגיוני, אבל לא באמת הבנתי. לא באמת הצלחתי לראות איך המחשבות שלי הן אלו שיוצרות את החיים שלי.
כל הזמן חשבתי על מה שאני רוצה, ועל כך שאני רוצה להשיג את מה שאני רוצה, ועשיתי פעולות בכיוון, ולכן נראה לי מוזר כל הקטע הזה, שאומרים לי שהמחשבות שלי יוצרות את החיים שלי. אם אני ממוקדת במה שאני רוצה, חושבת על מה שאני רוצה ועושה פעולות להגיע לשם, אז למה אין לי את מה שאני רוצה?
יותר מכך, כל השנים האלו דיברו על שינוי דפוסי החשיבה תוך אפירמציות חיוביות (אפירמציות הן משפטים שאנחנו חוזרים עליהם שוב ושוב עד שהם הופכים להיות חלק מדפוסי החשיבה שלנו), וככל שניסיתי לומר לעצמי את האפירמציות האלו, לא קרה כלום.
ז"א שכל השנים האלו, שידעתי בגדול שהמחשבות שלי מנהלות לי את החיים, כי שמעתי את הגדולים בעולם אומרים את זה, לא באמת הבנתי מה זה אומר. עד לאחרונה.
לאחרונה פתאום הבנתי! באמת הבנתי.
הבנתי אילו מחשבות אני חושבת שמתרוצצות לי בראש, ואילו מחשבות באמת רצות לי בראש. וכל המחשבות שבאמת התרוצצו לי בראש, לא הייתי מודעת להן.
מוזר, לא? מנהלות אותנו מחשבות שאנחנו אפילו לא מודעות שהן מנהלות אותנו.
אנחנו חושבות שאנחנו יודעות מה מתרוצץ לנו בראש, אבל לא.
מה שקרה הוא שהחלטתי לצייר מפת חשיבה עם המחשבות שיש לי בראש, ואז זה היכה בי. אז ראיתי מה באמת מנהל אותי. זה צרח לי מתוך הדף.
כתבתי במרכז הדף "מחשבות על הצלחה"
ואז מכאן הוצאתי תת נושאים שקשורים מבחינתי להצלחה:
- הצלחה
- דימוי עצמי
- שפע
- עשייה
- כסף
- הובלה, השפעה והנהגה
ומכאן התחלתי לחשוב מהן באמת המחשבות שעוברות לי בראש כשאני חושבת על הנושאים האלו. ומה שמצאתי זה ששוב ושוב ושוב חזרו המחשבות של "חוסר":
- אין לי מושג איך?
- אין לי את זה…
- אני לא מספיק טובה בזה
- אני לא יודעת איך?
- לא יודעת מה לעשות ומה הצעד הבא?
- יש אחרים טובים ממני למה שירצו לשמוע אותי?
ועוד כאלו משפטים.
היו גם משפטים חזקים, טובים, אוהבים, שכן הצלחתי עד היום,והגעתי להישגים יפים, אז בכל זאת היה שם משהו נכון. מחשבות כמו:
ואללה אני יצירתית 🙂
אני אמיצה
עשיתי את זה, אז היום אני יודעת איך
ועוד…
אבל הרבה מן המשפטים שהבנתי שרצים לי בראש היו מהסוג שלא מקדם אותי במיוחד.
ואז המשכתי צעד אחד קדימה.
אמרתי לעצמי כך:
מה היה קורה אם המחשבות שהיו מתרוצצות לי בראש היו אחרות לגמרי? מה היה קורה עם כל מה שהייתי באמת חושבת זה :
- יש לי את זה
- אני ממש טובה
- אני יודעת בדיוק מה לעשות
- גם אם אני לא יודעת מה לעשות אני אמצא פתרון
- אני פשוט מעולה במה שאני עושה
ואו! זה היה בום על קולי עבורי. פתאום הבנתי מה יכול לקרות אם אלו יהיו המחשבות שמנהלות אותי. לא מחשבות שנובעות מפחד או דימוי עצמי נמוך, אלא מחשבות מלאות באהבה.
ואז התחלתי להסתכל על הלך המחשבה ודפוסי החשיבה של אנשים מהארץ והעולם, שאני מעריכה מאוד, שהם מצליחים מאוד, וגיליתי שאלו בדיוק דפוסי המחשבה שלהם. כך הם חושבים. המחשבות שלהם פשוט מקדמות אותם לכיוון שהם רוצים.
ואז הבנתי מה זה אומר לשנות את דפוסי החשיבה. הפעם באמת הבנתי. הבנתי מה המשמעות ומה הכח של המחשבות שבאמת מתרוצצות לנו בראש.
והבנתי עוד דבר. הבנתי שהמחשבות שניהלו אותי הן מחשבות שהגיעו מאז שנולדתי כדי לשמור עלי. היה להן תפקיד בחיים שלי, ולכן הן כאן. אבל ידעתי שהיום התפקיד שלהן הסתיים, ולכן זה הזמן לחבק אותן ולשלוח אותן הלאה ממני. היום אני כבר לא זקוקה להן כדי שישמרו עלי.
היום, כשמגיעה מחשבה כזו, מהדפוסים של פעם, אני דבר ראשון מזהה אותה, לעומת פעם, שהיא היתה מתגנבת לה ולא הייתי אפילו מודעת שהיא שם. ואז אני פשוט מזיזה אותה הצידה, אומרת לעצמי שזוהי מחשבה ישנה, ובוחרת לחשוב משהו אחר.
אז מה אני עושה בחדר הכושר ואיך זה בכלל קשור?
אני החלטתי שחדר הכושר (או הסטודיו של פעילות גופנית) הוא מקום מצויין לבנות דפוסי חשיבה חדשים. למה? כי אני מוקפת במראות, זו שעה שבה חוץ מלהקשיב למדריכה ולעשות, אני די עם עצמי, וזה זמן מצויין להעלות את הדימוי העצמי שלי בעיני עצמי, ולהטמיע דפוסי מחשבה חדשים.
מה אני עושה בחדר כושר?
דבר ראשון אני תמיד יוצאת לחדר הכושר לבושה בבגדי ספורט יפים, מושקעים, מתאפרת, מסדרת את השיער ויוצאת.
למה? כי הכל מסביב מראות!!! אני רוצה לאהוב את מה שאני רואה במראה. זהו השלב הראשון להטמיע דפוסי מחשבה אוהבים.
זה לא היה כך פעם. הייתי יוצאת מוקדם בבוקר, לא היה מתחשק לי להתאפר כי זה היה מוקדם, הייתי בוחרת את בגדי הספורט הראשונים שהיו יוצאים מהארון, והייתי אומרת לעצמי שבכל מקרה כשאחזור אלבש את הבגדים של אותו היום, אז למה להשקיע? טעות!!!
אתן רוצות לאהוב את עצמכן כל פעם שאתן עומדות מול מראה. השקיעו בהופעה שלכן כשאתן יוצאות לפעילות הגופנית שלכן.
דבר שני – כשאני מגיעה לסטודיו, אני משתדלת תמיד לעמוד בנקודה הפינתית, בה אני יכולה לראות את עצמי גם במראה הקדמית וגם במראה הצדדית, בלי שאף אחת אחרת תפריע לי.
למה? כי אז, כל זמן השעור או הפעילות, אני מסתכלת על עצמי במראה עושה את התרגילים ומחמיאה לעצמי.
לא, זו לא שחצנות. זה באמת להיות מרוצה מעצמך. אני אומרת לעצמי:
"כל הכבוד לך על איך שאת עושה את כפיפות הבטן האלו!"
"כל הכבוד לך שקמת כל כך מוקדם ולא ויתרת והגעת לשיעור"
"את ניראת מדהים"
"יש לך את זה. את ממש טובה במה שאת עושה"
לכולנו יש דרך לאן להמשיך לעלות. להמשיך להתעצם עוד ועוד. להגיע לנקודה גבוהה יותר עוד ועוד, והכל תלוי בדפוסי החשיבה שלנו. כל העולם יכול להחמיא לנו ולפרגן לנו, אבל אם אנחנו לא עושות את זה עבור עצמנו, זה לא באמת עוזר לנו.
אשמח לשמוע מכן – אילו דפוסי חשיבה מנהלים אתכן?
תודה! הייתי צריכה את זה…
באהבה
תודה איילת נהדרת על השיתוף! הזדהיתי מאוד עם מחשבות החוסר.
מוצאת את עצמי גם "סוגרת" לעצמי אופציות בגלל הלא לא לא…
באהבה אפרת.
המחשבות האלו נמצאות אצל כולנו, הכי חשוב זה להיות מודעות להן.
איילת יקרה! היכולת שלך להביע את המחשבות והרגשות שלך ולשתף אחרות היא מדהימה ומעשירה מאוד, כל הכבוד לך! נהניתי לקרוא, נשארתי מהורהרת. תמשיכי לפרגן לעצמך ולשתף אין לי ספק שכולן נתרמות מכך
תודה רבה ריקי יקרה
במילה אחת: תודה.
ובהרחבה: תודה על השיתוף המדהים והמעצים הזה.
חשוב לכל אישה ואישה. כן, בייחוד לנשים.
איילת יקרה את כותבת מקסים וההסבר שלך כל כך פשוט ומדוייק. אהבתי.
תודה על השיתוף. חשבתי שהמחשבות של החוסר, מנהלות בעיקר אנשים ״כמוני״. שרוצים ולא ממש מצליחים לממש את הרצון. או שככה זה אני רואה את עצמי ולא באמת רואה את הדרך שכן עשיתי, ואת ההצלחות הקטנות .
בעיני את נראת אישה שהצליחה להתגבר על המחשבות החוסר הללו, ומתנהלת עם חשיבה מנצחת.
תודה לך על הכנות והנכונות להיחשף.
הצלחת להראות שתמיד תמיד אפשר לעשות עוד ועוד בדרך למעלה. ולהצליח במה שרוצים.
תודה יקירה על השיתוף.
מחשבות של חוסר נוגעות בכולנו. זה השופט הפנימי, הילד המפחד, שנמצא בכל אחד מאיתנו.
השאלה היא איך אנחנו מתמודדים איתן וכמה מקום אנחנו נותנים למחשבות האלו.
כמה הן מנהלות אותנו או אנחנו את המחשבות.
זה המפתח.